על פי דיווחים, המיקרואורגניזמים המסוגלים להשפיל צבע כוללים בעיקר חיידקים, עובשים, שמרים ואצות. האשמים העיקריים מאחורי קלקול הצבע הם חיידקים גראם-שליליים-במיוחד בני הסוג *אנטרובקטר* ו-*פסאודומונס*-ולא עובשים, כפי שנהוג להאמין. לעומת זאת, המיקרואורגניזמים שמתרבים על סרט הצבע *לאחר* היישום הם בעיקר עובשים ואצות. לכן, הצעד הקריטי ביותר במניעת קלקול צבע הוא שליטה בחיידקי גראם-שליליים-במיוחד מיני *אנטרובקטר* ו*פסאודומונס*; זה מרמז שהביוצידים והחומרים המשמרים שנוספו לצבע צריכים להיות יעילים בצורה מיטבית נגד חיידקים גראם-שליליים ספציפיים אלה. אם המטרה היא למנוע צמיחת עובש גם על סרט הצבע המיובש, יש להוסיף קוטל טחב "יבש{10}} יחד עם החומר המשמר; שימוש בשני חומרים אלה בשילוב מבטיח הגנה אנטי-מיקרוביאלית מתמשכת לאורך כל מחזור החיים של הצבע. במקרה של צבעי תחתית ימיים, יש לשלב גם קוטל אלגי כדי לעכב את צמיחת האצות.
הבחירה של ביוצידים, חומרים משמרים וחומרי טחב ליישומי צבע מצריכה שיקול זהיר של הקריטריונים הבאים:
(1) פעילות אנטי-מיקרוביאלית רחבה-, יעילות גבוהה, עוצמה- לאורך זמן ויציבות בטווח pH של 6 עד 10.
(2) בטיחות: רעילות לא-רעילה או נמוכה-לבני אדם, יחד עם מתכלות ביולוגית טובה.
(3) אינרטיות כימית: אסור לה להגיב עם מרכיבי צבע אחרים, ולאחר שנוצר סרט הצבע, אסור לו לפגוע בתכונות הפיזיקליות או הכימיות של הסרט.
(4) תנודתיות נמוכה, תאימות מצוינת לניסוח הצבע וקלות פיזור.
(5) יציבות כללית טובה, כולל עמידות לקרינת UV, חום וחמצון.
(6) קלות יישום ומחיר סביר-יעילות.
מבחינה היסטורית, תרכובות כגון אורגנו-כספית, אורגנוטין, אורגנוארסן, נגזרות פנוליות (כולל פנולים הלוגנים) ופורמלדהיד היו נפוץ. הקטגוריות הקודמות-חומרים אורגניים כספיים, אורגנוטין וחומרים אורגניים-הוסרו ברובם עקב הרעילות הגבוהה וההשפעה הסביבתית שלהם; השימוש בהם מוגבל כעת ליישומים מוגבלים, כגון בצבעי תחתית נוגדי זיהום ימיים. פורמלדהיד, בינתיים, עומד בפני מגבלות שימוש בשל תנודתיותו הגבוהה, תגובתיות כימית גבוהה ורעילות אינהרנטית. מאז שנות ה-70, הביוצידים והחומרים המשמרים העיקריים המשמשים בתעשייה כללו נתרן פנטכלורופנוט, קרבנדזים, כלורוטלוניל, תירם, וינקלוזולין ודיתיוציאנומתאן. נתרן פנטכלורופנוט, בשל הרעילות הגבוהה שלו, נאסר לשימוש. מספר חלופות עוקבות מציגות מסיסות מים ירודה ויעילות אנטי-מיקרוביאלית ומשמרת לא אופטימלית; הם שומרים על נוכחות מוגבלת בשוק אך ורק בשל העלות הנמוכה שלהם. נכון לעכשיו, מגמות מקומיות ובינלאומיות כאחד מעדיפות את השימוש בחומרים משמרים אנטי-מיקרוביאליים שהם יעילים ביותר, -ספקטרום רחב, רעילות- נמוכה ומסיסים- במים. סוג זה של ביוצידים מפגין עוצמה אנטי-מיקרוביאלית גבוהה (בדרך כלל, הריכוז המעכב המינימלי-MIC-של החומר הפעיל נגד מיקרואורגניזמים נופל בטווח של כמה עשרות חלקים למיליון) וספקטרום רחב של פעילות (יעיל נגד חיידקים, עובשים, שמרים ואצות). יתר על כן, הם בטוחים ואמינים (בדרך כלל בעלי LD50 אוראלי בחולדות העולה על 1000 מ"ג/ק"ג). תרכובות איזוטיאזולינון מייצגות קבוצה חדשה ומצוינת של חומרים אנטי-מיקרוביאליים, המאופיינת בבטיחותם, בפעילות רחבה של-ספקטרום, ביעילות גבוהה וברעילות נמוכה.
